לעיתים נדירות מגיע אליי טקסט בועט, קיצוני, אינטליגנטי ומטלטל. כזה הוא הסיפור של אילן בר, "אל תקראי לי אנרכיסט", שנכתב בימי קורונה ובימים שהקרקע במדינה שלנו רועדת. מתוך המילים הכתובות עולה זעקה. הרגשתי עד כמה הנושא בוער בכותב, ואיך המילים שלו נכתבו ממקום עוצמתי של דאגה כנה, כעס וכאב.

האתגר שלי היה לתקן את העברית, לערוך אותה ועם זאת נזהרתי שלא לפגוע בשום צורה בלהבה, במתח ובפחד שנשבו מהטקסט. מוזמנים לקרוא כאן את הפרק הראשון "עוף החול" ולהישאר במתח, כמוני, עד הפרק הבא.