את ים אני מכירה כבר כמה שנים דרך עולם הבירה. הוא בחור צעיר (ממני. בהרבה), מצחיק, רציני, גיק מחשבים, שובה לב וסקרן מאוד. יום אחד הוא פרסם בדף הפייסבוק שלו שהוא פותח קורס חינמי ללימוד תכנות בשפת פייתון, לנשים בלבד, לימוד פרונטלי פעם בשבוע, בקבוצה קטנה. התשוקה של ים ללמד וטוב ליבו שבו את ליבי עוד יותר.

על בטן מלאה אחרי ארוחת ערב ביתית משותפת, העזתי לשאול את ים מי עורך עבורו את החומרים הכתובים של הקורס. התשובה שלו הפתיעה אותי. אומנם לא ציפיתי לשמוע שיש לו עורך לשוני, אבל כן הופתעתי מזה שהוא הכיר בחשיבות העריכה ואף השקיע מחשבה בנושא וחקר כמה סוגיות לשוניות שקשורות בקורס.

בלי לחשוב פעמיים, החלטתי לתרום את חלקי והצעתי לו לערוך את חומרי הקורס בהתנדבות. אני אוהבת לערוך חומרים אקדמיים, מדעיים, ואם העבודה היא למטרה טובה וחשובה, ועוד מול מישהו שמעריך מאוד את העבודה ואת ההשקעה, אז על אחת כמה וכמה.

כשפצחה הקורונה, ים פתח קורס נוסף, הפעם לקהל הרחב ובאופן מקוון. בתוך זמן קצר נרשמו אלפי משתתפים לקורס. החומר לקורס נכתב שבוע אחרי שבוע, באדיקות, ים כותב, דפי עורכת.

העבודה עם ים התבררה כמעשירה באופן יוצא דופן. למדתי הרבה מאוד על הרבה תחומים, מעבר לפייתון. ככה זה בעריכה, מגלים עולמות, חוקרים סוגיות לשוניות ואחרות ומרחיבים את האופקים ואת הלב.